ומי בכלל מגיעה לגיל חמישים בהליכה הלוך ושוב?

יש מי שמגיע לגיל חמישים ואז אומר לך: 

"כשאת הולכת אני כבר הלכתי וחזרתי פעמיים!" את זה בחיים אני לא אגיד. מה אני? פקידת שליחויות? כמה פעמים אני צריכה ללכת ולחזור? מה, החיים הם בירוקרטיה וובריאנית? יתר על כן, אני מסרבת להיות במצב של חזרה, כאילו כבר חזרתי מהכל והכל כבר מאחוריי. זה כמו מי שמסיים תגובה פוליטית חריפה בפייסבוק באמרה: "ברכות". "ברכות !??!"

מכר בן 81 אמר לבעלי לפני כמה ימים:
"אדם הופך לזקן כאשר הוא מסתכל רק לאחור, ואני מסתכל רק קדימה, על מה שאני הולך לעשות מחר". 
אני דווקא נוטה להסתכל קצת לאחור, במיוחד על רגעי הרוח והגשם. אבל, לא שוכחת את מה שדודתי אנג'לה היתה אומרת: "חודשי דצמבר - ינואר גשומים וסוערים מייצרים את פרחי מרץ", וגם "בעוד מאה שנים בכל מקרה כולנו נהיה קירחים".

אני מאמינה שטוב יותר לכנס את השנים מאשר לשחרר אותן. במילים אחרות, עדיף להיכנס בשנים מאשר לפרוש מהן. אבל יש לזכור את מה שדודתי תרזה היתה אומרת: "ציפור זקנה, לכלוב אינה נכנכסת". אולי ההסתכלות הרבה לאחור היא הכלוב? 

ויש מי שמגיעה לגיל חמישים ומודדת את עצמה לפי סוג של "ברומטר עיסוקי כמותי". 
כלומר, מדד שמודד עד כמה היא עסוקה. במדד הזה להיות "מאוד עסוקה" הינו סימן לשיא הפריחה (כלומר, אין מה לדאוג), להיות "די עסוק" מעורר כבר התראה צהובה, להיות "עסוקה במידה בינונית" היא התראה כתומה, "מעט עסוקה" שווה להתראה אדומה ו"יש זמן פנוי" זה כבר אזעקה עולה ויורדת. 
אני דווקא איני מודדת את עצמי על פי הברומטר התעסוקתי הכמותי, אלא על פי המשברים שלי, שנמצאים ביחס הפוך ובצורה פרופורציונלית למצב הזמן הפנוי או העסוק: אם היומן מלא, אין מקום למשברים, אבל בזמן שהיומן פנוי הוא מתמלא במשברים. ובכל זאת, אני לא מאמינה שרק בתוך פעילות אדם מייחל לעצמו לחיות מאה שנים, אני רוצה לחיות מאה שנים של זמן פנוי.

ומה זה בכלל הגיל השלישי? 

כי אני תמיד נמצאת בגיל הראשון, ואם אמשיך ככה לעולם לא אגיע לשלישי. אף פעם לא היה לי גיל מסוים יותר מפעם אחת. אני לא יודעת איך להתנהג כמו מישהי בגילי, כי הגיל הזה אף פעם לא היה לי לפני כן. זהו הגיל ה-47 הראשון שלי, וכך יהיה גם כשאגיע לגיל ה-81, שיהיה לי הראשון, אני חושבת. משהו כאן לא מסתדר לי. מה נסגר? זה לא שחיים פעם אחת? ואם הגיל לא נותן זכויות, אז למה למבוגרים מותר להחזיק בגיל שלישי?

בזמן שאני בוהה בחוט שקשרתי לי לאצבע -מי יודע בשביל מה- נזכרת שבלוג הזה נולד כמדריך. אז, אסכם הכל בכמה המלצות:

1. כדאי לי להיכנס בשנים ולא לפרוש מהן.

2. לא לשכוח שתמיד אני נמצאת בגיל הראשון.

3. נולדתי בגיל צעיר מאוד בשביל להזדקן.

4. למעשה, "47" מורכב מארבע 10 מושלמים ועגולים (בתוספת מיסים).

5. בגילי אני חייבת להמציא לי שיטות לשיפור הזיכרון.

*הבלוג מצא חן בעיניך? סמני לייק ושתפי.